יא ראיס, דארלינג, בעלי האוהף.
כבר הרבה זמן לא כתפתי לך אלמכתוב, וגם אתה לא כתפת לי מכתוב פחזרה, וחשפתי אולי עכשיף כשהלכתי לשירותים בסוכת אפלים בשפיל לסדר את אל-מסקרה שקצת נמרחה לי כמו חתול על הכפיש, אולי עכשיף זאת הזדמנות טופה לכתוב לך אל-מכתוב.
כבר הרבה זמן לא כתפתי לך אלמכתוב, וגם אתה לא כתפת לי מכתוב פחזרה, וחשפתי אולי עכשיף כשהלכתי לשירותים בסוכת אפלים בשפיל לסדר את אל-מסקרה שקצת נמרחה לי כמו חתול על הכפיש, אולי עכשיף זאת הזדמנות טופה לכתוב לך אל-מכתוב.
היינו, אנא וואנתה, כמו זוג יוני דואר. קצת התעופפנו ביחד, קצת ניקרנו וואחד לשניה את אל-עיניים. אני תמיד כתפתי לך וכתפתי, אם לא במכתוב אז בראש. אתה לא יודע כמה אל-מכתובים כתפתי לך בראש שלי, כמה מילים במכתוב שעוד לא הסבקתי לשלוח לך.
וואנתה? לפעמים כתפת קצת כמה מילים, לפעמים לא. סמכת על זה שאני אדע בעצמי שאתה אוהף אותי. או לפחות ככה רציתי לחשוף, כי אחרת זה אומר שלא כתפת כי באמת לא אהפת. אז מה כפר יכולתי לחשוף?
לא אוהפים אותי בו בעם הזי שלך. אומרים אני רעה, אל-מתנשאת. פי אל-ישראיל היו אומרים "צפונית", אבל בפליסטין שילך לא מכירים מילה זאת. אתה תמיד אמרת לי להתחבר אליהם. לרדת אל העם אמרת לי תמיד. כעסת עליי כשיאמרתי ליך שאני לא קשורה ואני לא חלק מכל החפרים שלך. אמרת לי שזי רק ביגללי ואני זאתי שמוציאה את עצמי מהעם.
אבל אני פחולזות אמרתי ליך תמיד שאני לא מרגישה קשורה לעם. רק לראיס. הרי בישפילך אני התאסלמתי, לא בישפיל פליסטינים שילך. רק בישפיל להיתקרב איליך היתקרבתי גם לאיסלאם שילך. בישפילך אפילו צבעתי שיער שלי לצהוף. עכשיף כשאתה לא בו, בישפיל מי אני אצבע שיער שלי לצהוף?
אולי אם הייתי מקשיפה ליך קודם, היה לי עכשיף עוד מישהו. אפל לי היה תמיד רק אותך, ועכשיף אתה לא בו ואני לבד. מספיפי בסוכת אפלים הרבה פליסטינים שילך בוכים עליך וגם אני בוכה עליך אבל רוצה כבר לצאת מהאפק הזי שיל רמאללה ורוצה לנסוע לפכות עליך בבאריז שלי.
כמה רציתי שאתה תיסע איליי לבאריז ונהיה ביחד אנא וואנתה בבאריז ונאכל ביחד באגט וקוראסון. עכשיו הקשר הכי הרבה שאנחנו יכולים להיות בינינו בבאריז זה שאני איפכה עליך בבאריז. וואנתה, אנתה תחשוף עליי? גם אם לא נדבר וגם אם לא נכתוף אל-מכתוב אחד לשני, עדיין תחשוף עליי? אם לא תראה אותי יותר ולא תשמע אותי ולא תקרא מכתובים שלי, עדיין תחשוף עליי?
אני אולי מיפחדת שאני לא אחשוף עליך, אז אני כותפת לך מכתוב. ואולי אני מפחדת שלא יהיה לי אף איחד לכתוף לו מכתובים, אז אני ממשיכה לכתוף איליך? אני מיפחדת, זי מה שבטוח. מיפחדת ומיתגעגעת כי אני נשארתי לפד ואתה אפל אף בעם לא לפד באמת, כי יש ליך שם הרבה חפרים לימעלה או לימטה או איפה שיאתה. ליך תמיד היו הרבה חפרים ולי היה אותך. ועכשיף אני לפד ואתה לא לפד, וליפעמים כישיאני חושפת על זי נראה לי כאילו אני הלכתי ואני עזבתי ואתה נישארת ליך במקום שילך עם כל החפרים שלך.
קצת רפנו לפני הסוף, כי נעלפתי ממך. נעלפתי משטויות, כמו שאתה אמרת לי. אתה צריך ליהבין, יא ראיס שלי, אני נעלפת משטויות. כזאתי אני, וכזאתי תמיד הייתי. אני יודעת יא ראיס, ואני מוכנה ליהגיד ליך את זי בעם אחת, כאן ועכשיף: אני לא אל-אישה טופה ליך. אני לא אישה ניחמדה ולא קל להיות עם אני. זי לא סוד. ואתה, יא ראיס שלי, אתה איש טוף. הכי טוף בעולם, ואני לא ראויה לך יא ראיס שילי ואני צריכה ליהגיד תודה לאללה שאתה מסכים להיות איתי.זי אני מוכנה ליהגיד בעם אחת, אבל זיהו. אני לא יכולה לחיות כל אל-חיים שלי עם מחשפה שאני לא טופה מספיק. וככה אתה נתת לי להרגיש כל הזמן, יא ראיס שלי. שאני לא טופה מספיק ושיאני צריכה להתחנן בישפיל אתה תהיה שלי ואני שילך. לא הפסקתי לאהוף, יא ראיס, אבל היה לי קשה עם אל-הרגשה כזאתי. על זי אמרת לי יא סוהא חביבתי, את נעלפת משטויות.
אז קצת רפנו באמת לפני הסוף והנישואין שלנו בירברו שם בבית אל-חולים כמו שהלב שילך בירבר עד שהוא הפסיק לברבר ומת. אבל בסוף דיברנו קצת והשלמנו וואנא חיבקתי אותך ואמרתי לך יא ראיס חביבי אל תיתן לי להתגעגע אליך. וואנתה אמרת לי אל תידאגי יא סוהא חביבתי, ומאז לא דיברנו ומאז אני מתגעגעת, כי אתה היית אל-ראיס מנייאק ונישארת אל-ראיס מנייאק ואפילו בקשה אחרונה של סוהא חביבתך אתה לא מוכן לקיים. אני מתגעגעת ואל-מסקרה שלי נמרחת והנה עוד אל-מכתוב שאני לא שולחת לך.
שילך תמיד,
סוהא.
