מי היה מאמין שאתה תמות לפניי, הא?
יא ראיס שלי, בריא כמו סוס ים היית.
בכזאת ביתאומיות מתת, תמיד היינו בטוחים שאני אמות לפניך.
אני תמיד אשמור על השם שילך, ככה הוא אמר לי.
כי אחרי שמישהו מת, מה נשאר לו?
אתה, יא ראיס, השארת אחריך הרבה. הרבה מעריצים, הרבה אהפה, הרבה דמעות, הרבה געגועים. בעיקר הרבה ריק השארת אחריך. הרבה הרבה כלום.
ואני? מה אני כבר יכולה להשאיר אחריי? אפילו הרבה כלום אני לא יכולה להשאיר.
יונה וולך היא משוררת של אל-יהוד.
היה לה איזה "בעלך האוהף" כזה, יופל ריפלין.
אני רק יכולה לדמיין שגם הם אמרו אחד לשני - אני אשמור על השם שילך.
היה לה איזה "בעלך האוהף" כזה, יופל ריפלין.
אני רק יכולה לדמיין שגם הם אמרו אחד לשני - אני אשמור על השם שילך.
יונה וולך מתה לפני יותר מ-20 שנה, ולפני כמה זמן החליט הריפלין הזה לאסור שימוש ביצירות שלה.
הייתה על זה כתפה בעיתון תל-אפיף וגם בYנט ובטח בעוד כמה מקומות. גם אלי מורנו, עוד יהוד אחד, כתף על זה בבלוג שלו.
למרות שהיא יהודיה, יש לנו אחפת נשים
וזה משהו קטן, בשביל לשמור על השם שלה
שלא ייעלם
צִפּוֹר מָה אַתְּ מְזַמֶּרֶת
מִישֶׁהוּ אַחֵר
מְזַמֵּר מִגְּרוֹנֵךְ
מִישֶׁהוּ אַחֵר
חִבֵּר אֶת שִׁירֵךְ
שָׁר בַּבַּית
דֶּרֶךְ גְרוֹנֵךְ.
צִפּוֹר צִפּוֹר
מָה אַתְּ שָׁרָה
מִישֶׁהוּ אַחֵר שָׁר
דֶּרֶךְ גְרוֹנֵךְ.
זאת מיקי.
הנה אני, עם גבות בהירות
ותראו איזה גבות כהות יש למיקי
והנה מיקי. כמו שאתם יכולים לראות - חסרת עגילים לחלוטין.
וזאת מיס ביגי אל-חזירה בשימלה שלה. טפו.
מה אני אגיד לכם?
וואלה, רחוק כמו פאריז מרמאללה.
(ואפילו יש לינק...)
