יום ראשון, אוגוסט 28, 2005

הלף רוסה לנזול החוסה דרך הדמעות


אני מאוד מסטערת, ראיס יקר שלי
סליחה.

כפר הרבה זמן לא כתפתי לך, ואתה בטח מתגעגע.


נכון שאתה מתגעגע?

נכון שאתה חושף עליי לפני שאתה הולך לישון, ונכון שאתה חושף עליי בבוקר כשאתה קם? נכון שאתה חולם עליי בלילה?
אנשים מתים ישנים בכלל?

כי אם אתה לא ישן, אז בטח אתה חושף עליי כל הזמן - אפילו בלי ההפסקה שבין שאתה הולך לישון ועד שאתה חולם.
נכון?

נכון שלפעמים כשאתה חושף עליי, אז אתה מרגיש מין ספיטה כזאת בלף שילך, וגם ספיטה כזאת בעין ואתה מרגיש איך הלף שילך רוסה לסאת החוסה - דפקא דרך העיניים. הלף רוסה לנזול החוסה דרך הדמעות.

כפר הרבה זמן לא כתפתי לך, ואתה בטח דואג לי. נכון שאתה דואג לי?

נכון שכל בעם שבא משלוח של דואר לגן עדן או לגיהנום אתה דורך אוזניים ועיניים וחושף ומקפה אולי הנה הגיע מכתף ממך, יא ראיס שלי. כלומר, ממני. אתה מחכה למכתף ממני. נכון?

אני מאוד מסטערת, ראיס שלי, שכפר הרבה זמן לא כתפתי לך מכתוב.
הרבה דפרים רסיתי לסבר לך, אפל...
אפל לא מסאתי זמן
או לא מסאתי מילים
או לא מסאתי כוח

אני אנסה לכתוף לך
אולי מחר, אולי בהמשך השבוע

אוהפת אותך
שילך תמיד,
סוהא.

יום רביעי, אוגוסט 10, 2005

באגיר וקאטין הגנפים


יא ראיס שלי, אל תשאל.

בבוקר איך שאני מתעוררת מהשינה, אני שומעת את החדשות של שתים עשרה ואומרים שם היה בן אדם אחד מה שם פססות במערה כדי לקחת אוסר של הראיס.

נפהלתי נורא, הלכתי לוויינט לראות מה הסיבור הזה.


וזה הכתפה בוויינט:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3125313,00.html


הכותרת זה הכין מטעני חבלה בגלל האוסר של ערפאת.


אחרכך כתוף: תושף אבו סנאן נעסר על ידי בקחי רשות שמורות הטפע והגנים כשברשותו מטעני נפס מוכנים לפעולה. לחוקריף האמומים סיבר שהוא מחבש אחר אוסר שלפי השמועה הטמין ערפאת במערה.


אחר כך יש סיטוט מה אמר בקח אחד של רשות שמורות הטפע, ליעד לינק קוראים אותו. בחייאת עליי שם כזה, טפו, לינק. חושף הוא חיב בבלוגוספורפרה, מה קוראים אותו לינק. וככה הוא מסבר: הגענו לאזור ובגשנו בשני אנשים, אחד בגיר ואחד קטין, השניים הקימו במקום מאחז ובין היתר עסקו בכריתת עסים. הם גם החזיקו במקום רוגטקות לסיד סיבורים וכלי עפודה. אחרי חיבושים נרחפים יותר מסאנו כמה מטעני סינור, מוכנים להפעלה.


בסוף כתוף שם שאחד מהם, באגיר או קאטין - לא כתוף, אמר שעל בי מידע שברשותו, טמון במקום אוסר בסך 50 מיליון דולר, שהיה שייך ליושף ראש הרשות הפלסטינית המנוח, יאסר ערפאת.

את שאר הסיבור, יאסר שילי, אתה יכול לקרוא בלינק (הלינק האמיתי, לא הבקח מה קוראים אותו לינק).
יש לך שם חיבור לאינטרנט, אני מקפה. אחרת אתה לא יכול לראות כתפה בוויינט וגם לא אל-מכתוב מה אני כותפת.

ישר התקשרתי לסאלם פייאד, שהיה בעם הרואה חשבון שלי ואחר כך ביקשתי ממך שתעשה אותו שר אוסר בשפיל שפייאד יעפיר לי כסף לחשבונות שלי בבאריז. למה לחיות כמו מלכה (מה כמו? מלכה!) בבאריז - זה עולה הרבה הרבה כסף.
אז סאלם היה שר אוסר שלך ורואה חשבון שלי, והוא אמר לי אחרי שקפרו אותך ברמאללה – כל הכסף הלך לי ולא נשאר כסף ברשות פלסטינית. ככה אמר לי.

וואלאק, יא ראיס, אני חושפת סאלם הזה שקרן שקרן. אומר לי - שו באגיר שו קאטין אנחנו אין לנו כסף, כולם פה חיים ברחופות אוכלים בקושי חצי מנה מסבחה ביום. אנחנו אין לנו כסף, וראיס לא השאיר לנו שום אוסר.

אפל אני יודעת, יא ראיס שלי. אני יודעת. אתה חכם, אתה חכם יא ראיס שלי. אתה ידעת שסאלם הזה יגנוף לי כסף, אז השארת לי אוסר קטן בתוך מערה בשפיל אם אני אסטרך אז יהיה לי כסף.

אפל מה, שכחת יא ראיס שלי להגיד לי איפה החבאת, והנה בינתיים סאלם הגנף הזה בטח מסא את המערה ועכשיף שלח לשם מה קוראים אותו אחמד קאטין ומה קוראים אותו מוחמד באגיר, ושני גנפים אלה הלכו לגנוף כסף שלי.

יאללה, שיגנפו. נמאס לי.
בחייאת נמאס שלי.

שיקחו הפלסטינים הגנפים האלה את כל הכסף שלך,
ואותי ישאירו ככה לפד בבאריז, בלי כסף ובלי אהפה ובלי הראיס שלי.
הרי ככה גם אתה עשית, אז למה לא הם?

גם כן, יא ראיס שלי, דוחף אוסרות ודולרים לתוך מערות.
ברימיטיפי.

נמאסת עליי, יא ראיס שלי.
נמאסת, אבל אני עדיין אוהפת אותך.
מה לעשות.

שילך תמיד,
סוהא.


יום שבת, אוגוסט 06, 2005

אין סדק בעולם

בעם, כשהייתי בעזה וברמאללה עם הראיס שלי, שום דפר לא היה דומה לי. כל הערפיות שם היו מכוערות עם שפם, לא היה שום דבר זוהר ונוסס כמוני בכל פלסטין. אבל מאז שאני גרה בבאריז, אני מגלה כל בעם שמישהו מנסה לחקות אותי ולגנוף את מי שאני ואת מה שאני.

כפר סיברתי לכם על מיס ביגי מהחבובות, וגם על מיקי בוגנים, והיתה גם יעל בר זוהר אחת
והנה גיליתי עוד מישהי שמקנאה בסוהא ערפאת ומנסה לחקות אותה. כלומר, אותי.
לא סתם גנפו לי את המראה שלי ואת הסיבור שלי, אלא גם עושים מזה הרבה הרבה כסף.

הלכתי לאיזה חנות צעצועים בשאנזאליזה לקנות בובה לזהווא שלי, ואתם לא תאמינו מה מצאתי שם...
בובות סוהא!!
רק שבמקום בובת סוהא, קוראים לזה שם בחנות בובת ברבי.
וכרגיל, בשפיל להוכיח לכם... הנה:

אחת ליד השני, האישה והבובה:


מדהים, מדהים. לא? איך יש אנשים שאין להם חוספה, ככה לוקחים אישה הופכים אותה לבובה. מילא להפוך אותי לבובה, אין לי בעיה - אבל למה לתת שם אחר? ולמה כסף ממכירה של בובות הולך לברביזונה הזאת ולא אליי?
זה סדק זה? אין סדק בעולם.


הם לא עסרו שם, הגנפים, למקרה שחשפתם. גם את הראיס שלי גנפו:

אז נכון, הורידו לו את הכאפייה ואת המדים, אבל רואים לפי העיניים שזה הוא.


אפילו את התמונה הכי מפורסמת שלי, עם ההושטת יד האלגנטית שלי, אפילו את זה גנפים בני גנפים גנפו לי כמו שרשרת בנינים בתא כפפות של מכונית ישראילית גנופה במשחטת רכב בעזה:

היא עם שמלה ורודה קיטשית ומזעזעת, ואני עם חליפת מכנסיים אלגנטית – אפל אפשר לראות שהיד היא אותה יד.


ולא רק בובות, זה לא נגמר שם.
גם שירים כותפים על הברביזונה הזאת.

הנה שיר על ברבי, שקוראים אותו ברבי גירל, שמי שיודע אנגלית כמוני יכול גם לקרוא את המילים ולראות שזה הכל כתפו על סוהא. ולמטה יש קטע בעפרית, משיר של חנון לפין, לא בת שש-עשרה (שהסכיר לי נורא חלק מהשיר...):


I'm a barbie girl,
in the barbie world
Life in plastic,
it's fantastic!

you can brush my hair,
undress me everywhere
Imagination,
life is your creation

I'm a blond bimbo girl,
in the fantasy world
Dress me up,
make it tight,
I'm your dolly

You're my doll,
rock'n'roll,
feel the glamour in pink,
kiss me here,
touch me there,
hanky panky...

You can touch,
you can play,
if you'll say:
"I'm always yours"

you can brush my hair,
undress me everywhere
Imagination,
life is your creation

Make me walk,
make me talk,
do whatever you please
I can act like a star,
I can beg on my knees

Come jump in,
bimbo friend,
let us do it again,
hit the town,
fool around,
let's go party

You can touch,
you can play,
if you'll say:
"I'm always yours"...

ואם הוא רסיני,
ואם הוא רק רוסה,
תמורת מילה אחת -
אתן כל כך הרבה.

ואם יושיט לי יד,
ואם יגיד רוסה,
תמורת מעט מאוד -
אתן כל כך הרבה.



שילך תמיד,
(גם אם אתה לא אומר)
סוהא.

יום שלישי, אוגוסט 02, 2005

חמוס מתוק


תמיד אחרי שאני נפגשת איתך, אז עסוב לי וחמוס לי בפה. אני לא אוהפת להיבגש איתך.
שלא תפין אותי לא נכון, אני מאוד אוהפת להיבגש איתך. זה כיף, וזה נעים וזה מתוק וזה... אתה יודע.
(בעסם אתה לא יודע, כי אתה הרי בטח לא הרגשת כיף ונעים ומתוק וכמוני - אחרת לא היינו כמו שאנחנו עכשיו - זקן עלוב שקבור ברמאללה המאובקת ומלכה גולה בבאריז הנוססת).

אפל אחרי שהיינו נפגשים... אז זה היה לי עסוב. היה לי חמוס על הלשון וחמוס בתוך העיניים וחמוס בלף. כי נגמר.
זה היה בעם, כשעוד היינו נפגשים. אבל מאז שאתה מת, אנחנו כפר לא נפגשים...
לפעמים אני שוכחת את ההרגשה החמוסה הזאת וזוכרת רק את ההרגשה המתוקה, ואז אני רוסה לטוס עד רמאללה ולבוא אליך לבית קפרות במוקטעה שלך ולהרגיש שוף את המתוק הזה.
אבל אתה עסוק.
אתה מת, ועכשיף בא אליכם שכן חדש לשכונה - המלך פאהד. ואתה עסוק.
עסוק? או משחק אותה עסוק? אני לא יודעת.
וככה אני לא מרגישה את המתוק הזה של לראות אותך ולהיות איתך
וככה אני לא מרגישה את החמוס הסורב הזה שדוקר לי את העיניים והגרון והופך לגוש גדול ועסוב בתוך הבטן שלי, בזמן שאני עושה את הדרך הארוכה
לבד
מרמאללה המסריחה שלך
לעיר האורות הנוססת שלי
נוססת נוססת, אבל...
עדיף להיות הסמרטוט שלך בעזה
מאשר המלכה הפלסטינית הגולה בבאריז.
אוהפת, גם אם לא תמיד רואים
שילך תמיד,
סוהא.