בן אלף שרמוטות, ככה אמרו עליך בעם. תסלח לי שאני אומרת לך את זה, אבל לא בטוחה כל-כך שטעו.
חשפת שהכל יהיה אותו דפר?
חשפת שאתה עכשיו תירקב לך בגיהנום, ואני אסבול לי בשקט בבאריז הקרירה ולא נדבר אחד עם השני ולא נשלח אחד לשניה צ'קים, ומה בדיוק חשפת שיחזיק אותנו ביחד?
שוּ?
האהפה שלנו?
גם אם חשפת, אז הנה עופדה שטעית. אתה אולי אומר ליעצמך מה ביתאום והכל בסדר ואז מה אם אנחנו לא מדברים ואז מה אם אחד מת ורקוב והשניה חיה, זוהרת ובורחת כמו ברח נרקיס באמצע הביצה ששמה באריז. אז מה, אתה אומר, זאת סיבה להפסיק להיות ביחד?
זה לא שיש ראיס חדש, לפני שאתה כפר מתחיל לחשוף. הליצן הזה שהתמודד עכשיף בבחירות, בקושי מזכיר האיחוד הלאומי הוא יכול להיות, בטח שלא ראיס.
וזה גם לא שהפסקתי לאהוף אותך.
אני אוהפת אותך, יא ראיסי. אפל אוהפת אותך כאן, חי ואיתי.
מדי בעם אני הולכת לעשות סיאנס או שאתה בא לי בתוך הסיוטים בלילה ואנחנו נפגשים. אתה מדבר איתי, כאילו אנחנו עדיין שנינו כאן בעולם הזה, בין רמאללה לבאריז.
ובעם אחת, יא בן אלף שרמוטות, ממש לפני שזהווא העירה אותי מהחלומות ואתה נעלמת, אמרת לי - יא סוהא חביבתי, אל תתני לי להתגעגע.
אתה מסבר לי על הגיהנום שלך ועל איך התגלחת ואיך סוףסוף כשאתה כל הזמן ליד אש וחם לך אז השפתיים כבר לא רועדות. ואתה מתבלא למה אני לא מדברת.
מה אתה רוצה שאני אגיד לך? שבעם היינו מדברים כל הזמן והייתי מסברת לך כל הזמן איזה קוראסון אכלתי היום ומה היה האורך של הבגט שלי והיינו משווים גדלים. ועכשיף מה, בעם בחודש אנחנו מדברים ואני אספר לך בתאום על הבגטים היומיומיים שלי?
מה אתה רוצה שאני אגיד לך? שאני כבר לא מרגישה קשורה, שאני לא מרגישה בטוחה, שאני לא מרגישה ביחד, שאני לא מרגישה בנוח לדבר?
מה אתה רוצה שאני אגיד לך? שאכזבת אותי? אז הנה, אני אומרת.
אהפה זה דפק מאוד מאוד חלש, לא מדביק שום דבר. אהפה זה יופי, אבל זה לא מסביק לכלום. אין, יא ראיס, אין תחליף ללהיות כאן ואיתי.
אהפה זה דפק מאוד מאוד חלש, לא מדביק שום דבר. אהפה זה יופי, אבל זה לא מסביק לכלום. אין, יא ראיס, אין תחליף ללהיות כאן ואיתי.
שלך תמיד,
סוהא.
