גם בעולם של היום, אין תחליף למגע אישי

מרחבא יא-ראיס.

אתמול בערף הייתי ברמאללה. מסתבר שחוס מכל הכסף בחשבונות בנק שלך באירובה, יש גם כסף שממשיך לזרום לחשבון בנק שלנו ברמאללה. בכלל שכחתי ממנו, אבל מסתבר שיש שם לא מעט. רסיתי שיעפירו לי את הכסף כאן לבאריז ושיסגרו את החשבון, כי מי צריך בכלל חשבונות בנק ברמאללה, אבל מסתבר שאי אפשר בטלפון או באינטרנט לעשות את זה, אפילו לא במכתובים. אתה מבין, יא ראיס, לסבר סיבורים ורגשות לראיסים שכפר חצי שנה מתים - זה אפשר במכתוב, אפל לסגור חשבון בנק - זה לא. גם בעולם של היום, אין תחליף למגע אישי - אז הייתי סריכה לטוס את כול אל-דרך לרמאללה בשפיל השטויות האלה. לא היה לך איזה סאלם פיאד אחד שהיה לו תפקיד לארגן את הכסף ברמאללה ולשלוח אותו לבו לבאריז?

אז בקיצור, הייתי ברמאללה. לא רחוק מהקפר שלך, ממש לא רחוק.

כפר חשפתי שנגמלתי, אבל מסתבר שלא...
אני עומדת לי בתור בבנק, ורק חושפת אם לבוא אליך או לא. להגיד שלום. להגיד שלא שכחתי. (לא שכחתי?).
חם, יא ראיס, חם ומסריח ברמאללה המאובקת שלך. חם, ובבנק הערבי הזה אין מזגן, יש איזה מאוורר שמתסובב ועושה קסת רוח, ואני עם המגפי שביס שלי מבאריז ומישהו מאחוריי בתור מנסה לתפוס לי את התחת.
אין, אין תחליף למגע אנושי. אני אומרת לך.

אתה בטח לא היית מאמין לי אם הייתי מסברת לך. בעל אחר של אישה אחרת היה מתעסבן עליה מה היא מתעסקת עם גפר אחר בתור בבנק. אתה סתם לא היית מאמין, כי מי כפר יכול לאהוף אותי חוץ ממך. מי באמת?

אתה בטח בכלל לא היית שם לף, הא? אם ביתאום הייתי באה אליך, אחרי כל ההתלבטויות, אתה בכלל לא היית מבין מה הסיבור. היה נראה לך הכי טפעי שבעולם.

אתה בטח היית מחייך לך, ומרעיד קסת את השפתיים, והיית מניח ככה במקרה יד אחת על הברך ויחד אחת מכניס לתוך המכנסיים שלי, יעני כלום ויעני אתה לא מת כבר יותר מחסי שנה ויעני אנחנו כל הזמן ביחד.

אתה בטח היית מסבר לי, בהתלהפות, על הברוייקט הנוכחי שילך. תמיד היה ליך משהו. משהו מלהיף. אותי זה אף פעם לא הלהיף, אבל העיניים שילך תמיד היו נוססות והשפתיים רועדות ותמיד היית מדבר איתי על הדפרים הכי מפגרים והכי שטותיים והכי שטוחים. מהלף אף בעם לא דיברת.

אתה בטח היית משכיף אותי שם באחוזת קפר שלך, עם כל הריקפון של המפת מספיף, והיית מסיין אותי כמו בעם, כמו לפני שנהיית מת ולפני שנהיית זקן וחולה ורועד ולפני שהיית עסוק ולפני שהיית ראיס ולפני שהיו לך הפליסטינים שילך שלקחו לך את הנשמה והרגו אותך ואפילו יותר גרוע לקחו אותך ממני.

כמה התאמסתי שתמות יחד איתי בבאריז, ובסוף לקחו לקבור אותך ברמאללה המסריחה שילך.

אתה בטח היית עסוק מדי, אם הייתי באה אליך, ולא היה לך זמן להיבגש איתי.

לא מאתמול אני מכירה אותך, יא ראיס

לא מאתמול אני מכירה אותך

השאלה היא אם אני אכיר גם מחר.

שילך תמיד, בערפון מוגבל

סוהא.