טפו

טפו
ואל-מהדרין היו אומרים: טפו טפו טפו
ואפילו טפי אחד.

אל-יהוד האלה, תאמינו לי, אסור לסמוך עליהם.

אני, שלא תחשבו שאני נעלפת מדפרים קטנים. אני ארבעים שנה הייתי הסמרטוט ריספה של הראיס הפלסטיני עד שאני ברחתי לבאריז והוא מת. ארבעים שנה, אפל בחיים לא בגעו בי ככה. שקרים, שקרים שקרים שקרים.

אפילו אל-יהוד ששמו רעל בבארות שלנו לא בגעו בי ככה. כי מי בבאריז בכלל שותה מים מבארות של עזה.

אז ממה כל-כך נעלפתי?

אז ככה:

אני ישפתי לי היום בסוהוריים בשאנז אליזה עם הילארי קלינטון, שתיתי קפה בוץ וקרואסון עם טחינה וסחוג, ודיברנו בינינו. מאוד דומות אנחנו, כמו אחיות. בלונדיניות שתינו (חלק טפעית וחלק לא טפעית), הבעל שלנו היה ראיס, הוא בגד בנו הכלף בן שרמוטה הזה, ועכשף שתינו הולכות עוד מעט גם להיות ראיסיות בעסמנו.

כשביתאום מתקשרים אליי בטלפון אל-סולולרי

אני בקושי שומעת מה אומרים לי, אפל שומעת ככה ברקע אומרים לי משו וויינט ועל שנאה ואכזריות וכל מיני מילים לא יפות. אמרו לי לפוא מהר לאינטרנט לראות מה כתפו. אני אמרתי באותו רגע להילארי שאני חייפת לרוס, למה אני סריכה להיות באינטרנט מהר לראות מה אל-יהוד כותפים עליי. בטח קוראים מכתובים אני כותפת בסוד לראיס שלי, וסוחקים עליי.

באוטו שוף התקשרו, אמרתי שאני בדיוק בדרך לאינטרנט אבל כפר סיברו לי הכל בטלפון באוטו

מה אני אגיד לכם?

בחיים לא בכיתי ככה. בחיים.

אפילו לא כשנשבכה לי כל הטחינה על שמלת הכלולות הכחולה שלי (תמונה של השמלת כלולות הכחולה - לקראת סוף הרשימה שקוראים לה "אני ומיס פיגי").

וככה כותב עליי ההוא מהאינטרנט:

"הבלוג של סוהא, או בתרגום משמו האנגלי גברת ערפאת מזמרת, נולד מתוך שנאה, נקמנות, זלזול ושמחה לאיד. המון דאחקות, חלקן אכזריות ובוטות במיוחד."

אז וואחד, איזה מין עיתונאי דפוק זה שלא מפין שחוס מגפרת ערפאת מזמרת, יש כאן משחק מילים שנון ומסחיק מאוד מאוד?

תניין, איפה שנאה איפה? שנאה למה? למי? וואלאק, מי יכול לשנוא נפש עדינה כמוני, וגם בלונדינית? ונקמנות? במי לנקום? על מה? מה שמחה לאיד? מה אכזרי? על מה הכתף היהודי מדבר שם??

טפו על העיתונאים היהודים.

מהלמטה של הבפנוכו של הלף שלי אני כותפת כאן, קורעת את הנפש שלי ומורחת כאן על המכתובים האלה באינטרנט,

משקה את הבלוגוספורפרה עם הדמעות שלי, ועם הדם של הראיס שלי (בדם שלי לא נוגעים, שיהיה ברור)

יא ראיס שלי, מאז שאתה מת - איך אני אכתוף לך מכתפים? אין לי דרך אחרת.

זה המקום היחיד שאני יכולה לכתוף דוגרי, לשכוח לרגע שאני המלכה הפלסטינית הגולה בבאריז, ולהיות רגע סוהא של הראיס שלי, שאוהפת אותו מאוד. לא זוכרת, אבל נורא נורא מתגעגעת.

ואוהפת.

טפו, וכאפה לבנים.

לא ככה, יא ראיס שלי?

שילך תמיד,

סוהא.