יום חמישי, יולי 14, 2005

האסילות מחייפת

בעלי האוהף,
תראה כמה התקדמתי מאז שמתת. איפה הייתי אז ואיפה אני עכשיף.
כמה התבגרתי, כמה יפיתי, כמה התקדמתי.

מה הייתי אז? סמרטוט. אשתך עלק. הייתי הנוסריה הבלונדה שאתה מחביא בבאריז. אפילו לא הייתי איתך, ברמאללה המסריחה והמאובקת שלך עם כל הערפים ובעזה עם הביוף ברחופות והזפל בגגות.
הייתי אישתך, אפל מרחוק. מזל שהיה לי את החשבון בנק שלך כאן באירובה, אחרת אני לא יודעת מה הייתי עושה.
ועכשיו תראה מה אני. מלכת הפלסטינים הגולה בבאריז.

בעם, לא נעים לי להגיד, בחות אהפתי אותך. בעסם, זה לא נכון. מאוד אהפתי אותך, אפל אהפה אחרת. אהפתי וכעסתי ורפתי. רפתי איתך הרבה כשהיית חי, והנה עכשיף אתה מת ואיך אפשר לכעוס על מישהו שמת או לריף עם מישהו שמת? עכשיף אני רק אוהפת.
אוהפת, ומתגעגעת גם.


בעם, איך היינו מדברים? או שהיינו ביחד, או שהייתי מתקשרת, או שכותפת אליך מכתובין. אז מה כפר היה לי לכתוף?
אפל עכשיף... איך אפשר להתקשר למישהו שמת? איך אפשר לכתוף לו מכתפים? לאן לשלוח? מה כותפים על המעטפה?
אז עכשיף אני כותפת לכולם. באינטרנט. בבלוגוספורפרה. אני כותפת להכל, ובגלל שאתה מת אתה בטח כמו אללה נמצא בכל מקום, אז בטח אתה קורא. זאת הדרך היחידה שלי לכתוף אליך.
לכתוף לכולם ולא לכתוף לאף אחד. גם הכל וגם כלום, והכל בבלוג אחד.


אז כתפתי שוואחד - אני מלכת הפלסטינים הגולה, ותניין - אני כותפת בלוג.
וואחד ועוד תניין שווה תלאתה - וזה אומר שהאסילות מחייפת.

איזה נירופיר אחד, מן אל-יהוד, הסתכל על המילה בלוג באנגלית ואמר שזה נראה לו כמו 3108, שזה יעני שלושים ואחת באוגוסט, אז הוא החליט שזה יהיה היום של הבלוגים. ואני, כמו שאמרתי האסילות מחייפת, ובתור מלכה בלוגוספורפרית אני שמתי לי בסד מין תמונה לבלוגדיי הזה, עם קישור אפילו.
הרעיון עסמו די מפגר (בכל זאת יהודי המסיא...) וכל הסיבור זה שביום האחרון של אוגוסט כל אחד בבלוגים נותן קישור לחמישה בלוגים אחרים. מפגר לאללה, אפל מה לעשות. מלכה מלכה, אפל את החוקים המלכה לא קופעת.

אז למרות שזה לא ממש בלוג, בעלי האוהף, אלא סתם מחסן של מכתובין שנכתפים אפל לא נשלחים, למרות זאת האסילות מחייפת וגם אני אשתתף בבלוגדיי הזה אפל אחר כך אני מפטיחה שהבלוג הזה יחזור להיות הבלוג האישי שלי ושלך.
ושל כל העולם.


שילך תמיד,
סוהא.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

אוהפים אותך סוהא